לפני שבע שנים נסעתי לרומא בפעם השנייה.
בפעם הראשונה היתה התגלות ונפלתי קשה לעיר המטורפת הזאת. זה לא הגיוני. אף אחד במשפחה שלי הוא איטלקי ואני לא הייתי להייטופיל בכל מקום.
אהבתי את לונדון, פריז ואמסטרדם. כשהייתי בחטיבת ג’וניור ובית הספר התיכון פשוט ידעתי שאני חי בפריז או בלונדון יום אחד. לא חשבתי על רומא או לאיטליה למרות שחיו בעיירה בשם ורונה.
חשבתי שאולי הגיבתי לרומא ככה בגלל מה שהיה, או לא היה, מתרחש בחיי באותו רגע. הייתי צריך לגלות למה טיול אחד לא הושיט לי כל כך הרבה.
החזרתי בשנה שלאחר מכן וצעקתי לטיול קצר לפירנצה ולפקוטאנו.
הנוף מהמרפסת שלי.
זה היה כאב בתחת כדי להגיע מרומא ל Positano. תחילה את הרכבת לנאפולי (לא רע), אז הרכבת לסורנטו (שעה על רכבת מקומית עם עצירות רבות), ואז סוף סוף אוטובוס positano.
הלכתי במורד הגבעה התלולה, ואחריו מיליון צעדים, להגיע למלון שלי. פעם נכנסתי לחדר ופתחתי את הדלתות הצרפתיות הגדולות, ראיתי את התצוגה הזאת. הלב שלי החסיר פעימה. זה היה כל כך מדהים שזה הרגיש לא מציאותי, כמו קבוצה.
יש שביל טיולים נהדר / שביל בדרך למעלה בהרים, Sentiero degli dei / שביל של האלים. מוקדם בבוקר, עליתי על ההר.
זה היה שקט. ראיתי שני תיירים גרמנים טיולים וזה היה. בפעם הראשונה מזה שנים, מוחי לא היה מירוץ קילומטר בדקה, המום מהדברים שלא הושגתי.
ההליכה הזאת שינתה הכול.
הבנתי שאני צריך לעשות כמה שינויים רציניים בחיי על הבריאות הנפשית והגופנית שלי. לא הייתי בטוח איך באותו זמן.
בסופו של דבר, חשבתי את זה ועברתי לאיטליה שנתיים לאחר מכן.
בסוף השבוע!
שתף זאת:
פינטרסט
פייסבוק
טוויטר
טאמבלר
ככה:
כמו טוען …
קָשׁוּר
לפני עשר שנים עברתי לרומא, ItalyPril 4, 2018in “AGD”
הייתי שונא על פירנצה, איטליה.ספטמבר 20, 2017in “אדריכלות”
החיים ברומא – הפעם אני מוכן ferragostoaueugust 11, 2015in “AGD”