כמה חודשים אחורה כתב גיזמודו קשמיר היל התקין מערכת אוטומציה ביתית בדירתה. בעזרת נתב שנבנה במיוחד המבוסס על פטל PI, היא פיקחה בזהירות את התנועה היוצאת במשך מספר שבועות מכיוון שלדבריה היא רצתה לדעת “האם זה יבגוד בי”.
באופן לא מפתיע היא מצאה מכשירים מרובים כל הזמן שמתקשרת לבית אם כי עם מרבית הנתונים היא הודתה “אני לא יודעת בסופו של דבר היכן הוא היה משותף”.
בעוד שעסקים רבים בבריטניה פחות נלהבים מהעבודה הכרוכה ביישום החקיקה החדשה של ה- GDPR של האיחוד האירופי, אמריקאים רבים מסתכלים על חוקי הפרטיות החדשים שלנו עם כמות של קנאה זהירה.
על גבי החששות האבטחה והפרטיות היל גם הרגיש שמערכות בית חכם עכשווי היו פחות נוחות …
“הדברים לא עבדו, הקפה החכם היה נורא, אלכסה לא הבין אותנו וההמראה שלי הייתה שהסחר בפרטיות לא היה שווה את זה.”
היא מיהרה לגלות את החסרונות של מערך הבית החכם לתקציב המודרני …
הייתי צריך להוריד 14 אפליקציות שונות לטלפון שלי כדי לשלוט בכל דבר, מה שאומר ליצור חשבון לכל אחת מאותן אפליקציות. (כן, למכונת הקפה שלי יש כניסה ותנאים ארוכים מאוד של הסכם שירות.)
… ובסופו של דבר הבין את הבעיה מספר אחת עם כל העניין הזה היא …
הפנטזיה של הבית החכם היא שהיא תחסוך לנו זמן ומאמץ, אך החיכוך הכרוך בהשגת מכשירים שונים מחברות שונות לעבוד יחד פירושו שלקח דברים רבים יותר לעשות.
אם אתה מחשיב את עצמך כטכני, לא סביר שאף אחד מהם יפתיע אותך. אז אכפת לך שהטלוויזיה שלך תתקשר הביתה או שפיליפס יודע באיזו שעה אתה מצחצח שיניים? האם מדובר במצוקה זו של הגורם הבלתי -מודע או האמיתי לדאגה? תן לנו לדעת מה אתה חושב בתגובות למטה.
gizmodo.com: bbc.co.uk
שתף זאת:
פייסבוק
טוויטר
Reddit
לינקדאין
פינטרסט
אימייל
יותר
WhatsApp
הדפס
סקייפ
טאמבלר
מִברָק
כִּיס